כנס ויקימניה העולמי התקיים השנה בלונדון, בתאריכים 8-10.8.2014. ויקימניה הינו הכנס השנתי הבינלאומי של קרן ויקימדיה, ומתקיים בכל שנה, החל משנת 2005, במדינה אחרת בעולם. הכנס כולל הרצאות, סדנאות ודיונים בנושאים רבים שמעניינים את קהילת מתנדבי מיזמי ויקימדיה בעולם.
להלן מעט מחוויותיהם של משתתפי הכנס, חברי עמותת ויקימדיה ישראל.
יאיר טלמור סיכם את הכנס:
לאחר לבטים הגשתי בקשה למלגה עבור השתתפות בכנס "ויקימניה". מהווה את האירוע הגדול ביותר של קהילת הויקיפדים בעולם והוא נערך פעם בשנה. הרעיון המרכזי היה לנסות ולהציג את שיתוף הפעולה שערכנו עם המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון בנושא הקריקטוריסטים הישראלים. עם זאת, המושב שבו הייתה מתוכננת ההצגה לא זכה להיבחר על ידי חברי הקהילה, כך שנשארתי בעמדת צופה בלבד. אם אסכם את חוויתי מהכנס אודה שהיא מהווה שילוב של תיסכול והתפעמות. מן הצג האחד הרגשתי כי סביבת הכתיבה שלי, העסוקה בתרבות ישראלית, עוד נמצאת בחיתוליה. שלב הבסיס של התוכן חסר עדיין מאוד. מן הצד השני ראיתי את מגוון האפשרויות שקיימות במסגרת ויקיפדיה כדי לעבד, להציג מידע ויקיפדי. אחד החלקים הרלבנטים עבורי היה הארועים שהתייחסו ל"Open Street Maps", כלומר מפות העושות שימוש במסד הנתונים (ויקי דאטה/ויקינתונים) כדי ליצור מפות תוכן דינמיות. אמנם צפויה הרבה עבודה שחורה בעיבוד ובהזנה של הנתונים (עזרה תתקבל בברכה!), אבל, כאמור, האפשרויות העתידיות מפתות. לסיום, עובדה קטנה ומשמעותית שקלטתי באחד מן המושבים (מצב קישור לוידאו של המושב: http://new.livestream.com/wikimania/sunday2014/videos/58807789) מתברר שרק כעשרה אחוז מבין העריכות בויקיפדיה משוחזרות. בכלל המושב הזה היה מפעים, למרות השעה המוקדמת מדי. כנראה שבכל זאת יש תקווה (וכו').
דריה גנאור סיכמה את הכנס:
קודם כל מאוד התרגשתי להיות בכנס. בערב הראשון שנחתתי בלונדון פגשתי ויקיפדים מכל מדינות העולם כולל כמה שלא ידעתי בדיוק איך יגיבו כלפי. אבל כולם היו ממש חמודים. זה ממש מחמם את הלב לראות איך הניסיון להנגיש את הידע האנושי מאחד את כולנו בצורה כזאת. הרצאות היו מרתקות. זכורות לי לטובה ההרצאה של אמיר שלנו על כיצד כתב ערכים עבור האינצקלופדיה הרוסית הגדולה, והרצאה נפלאה על כיצד להדיר נשים מלכתוב בויקיפדיה. לא עלו שם רעיונות חדשים, אבל זה עזר לסדר את המידע שקיים לנו בראש. מבחינת פרוייקטי גלאם יצאתי מאוד מרוצה, כל מה שעושים במקומות אחרים בעולם אנחנו עושים, לפעמים טוב יותר! הדגמה לכך היא ההרצאה שנתן ג'ייק מעמותה, שאחראי על ויקיספריות שדיבר על מה שקורה בעולם בתחום הזה. לאחר ההרצאה ניגשתי אליו והצגתי את עצמי. וסיפרתי לו על מה שאנחנו עושים. לבסוף התבקשתי על ידי פאט (מיורקשייר) להשתתף בפאנל שלהם על שיתופי פעולה ארוכי טווח של גלאם. לא רע עבור ויקימניה ראשונה.
גילה ברנד סיכמה את הכנס:
עליתי למטוס ברגשות מעורבים. העיתוי של הכנס, ממש באמצע מבצע צוק איתן, עורר אצלי דאגה: אנו עומדים לפגוש וויקיפדים מכל העולם. איך יתייחסו אלינו בזמנים רגישים אלה? האם אדע לענות על מתקפות נגד ישראל? כדוברת האנגלית במשלחת, האם אצטרך להיות המסביר הלאומי? לשמחתי, חששות אלו התבדו. כשנשאלתי מאיפה אני, לרוב הסתפקו בהרמת גבה ומענה סתמי. משהו כמו "אההה… ישראל…" הפוליטיקה נדחקה לרגע הצידה לטובת דיונים נוקבים בנושאים שמעניינים וויקיפדים כולל איך להתייחס לעורכים חדשים כדי שהם לא יברחו, אחוז המאמרים החדשים שמצליחים לשרוד יותר מכמה שעות, בעיות הקשורות לבעלות על צילומים (האם קוף שגונב מצלמה נחשב בעל הסלפי שצלם), פרופיל סוציולוגי-פסיכולוגי של אדמיניסרטורים, והשוני בין וויקיפדיה וערוצי חדשות. דווקא נאום הפתיחה של הכנס, שהתקיים באולם הגדול במרכז בברביקן, מרכז דיור, תרבות וכנסים ענק (וחשוך) שהוקם על שטח בלונדון שהופצץ ונהרס עד יסוד במלחמת עולם השנייה, לא ניבא טובות. הנואם היה ראש ארגון אמנסטי הבינלאומי הפועל לקידוםזכויות האדם. אדם חביב זה (אני מאד אוהבת מבטא הודי) הכריז קבל עם ועדה ששתי הבעיות העיקריות בימינו הם "עזה ואבולה". להדגמה – ששימשה גם תרגיל מצויין בהעברת מסר תת-ספי "subliminal message" – הוא העלה על מסך ענק צילום של עזה בזמן הפצצה והשאיר אותו לאורך זמן, גם כשעבר לנושא אחר. לשמחתי זה היה מקרה בודד שלא השפיע על המשך הכנס, אך אם אנו כבר מדברים על זכויות אזרח אני מבקשת להתריע על העובדה שכל החנויות באיזור הברביקן היו סגורות ביום ראשון – בהחלט פגיעה בזכויות שלי כתיירת. בסך הכל התרשמתי לטובה מרמת ההרצאות, שלפי דעתי היו מעניינות ומקצועיות. במיוחד בלטו הרצאות הישראלים שכולם ללא יוצא מן הכלל דברו בצורה רהוטה וברורה עם חן ואנרגיות ופלפל שלא ראיתי אצל הנואמים האחרים. אמיר אהרוני, אליסון קופיצקי ממוזיאון ישראל ודרור לין, שדברו ביום הראשון של הכנס, זכו במחיאות כפיים רמות בסיום דבריהם, ובצדק. לדעתי הכנס בלונדון כשל בשני תחומים, אם כי משניים: אוכל ובידור. למרות שהובטח אוכל כשר או צמחוני, הבטחה זו לא קוימה. אוכל כשר לא סופק בכלל והמנות לצמחונים אזלו בתוך דקות ספורות. מבלי לזלזל בקושי להאכיל קהל שמנה למעלה מ-2000 איש, אני חושבת שיכלו להתארגן טוב יותר. לכל אורך הכנס שמעתי אנשים נזכרים בנוסטלגיה באוכל הנהדר שהוגש בוויקימניה חיפה ב-2011! בעניין הבידור, יכול להיות שאינני מבינה גדולה בהומור האנגלי, אך מופעי הסטנד-אפ שארגנו לכבודנו היו כל כך גרועים שזה לעצמו גרם לי לצחוק (לפני שנרדמתי). באופן אישי, שמחתי מאד על ההזדמנות להיפגש שוב עם מספר וויקיפדים מארצות ערב וצפון אפריקה שהכרתי במסגרת סדנת וויקיפדיה שארגן אוניברסיטת אוקספורד בירדן בסוף 2012. וויקיפדים מסוריה, טוניסיה, ירדן ואלג'ריה קבלו את פני בשמחה וחמימות, ובכך נטעה בלבי התחושה, אפילו בימים אלה, שלא הכל אבוד.
יאן נסונוב סיכם את הכנס:
הגעתי לכנס בימי המפתחים. למעשה הייתי "ההאקר הראשון" (The First Hacker) והיה משעשע שאנשים פנו אליי בכנס כי הופעתי באפליקציה של הכנס ובעמוד הפייסבוק כ"ההאקר הראשון". ימי המפתחים היו מלאים בצורה בלתי רגילה, אבל לצערי לא היה לי עניין בהרבה מהשיחות שהתנהלו שם, לכן לא אוכל לפרט כאן על השיחות. הכנס עצמו היה רלוונטי יותר, כי שם ניתן היה להיפגש הן על ויקיפדים מוכרים מהעולם, והן עם אנשי צ'פטרים בכדי ליצור שיתופי פעולה ולהחליף חוויות. לשמחתי, עקב המיקום המרכזי של לונדון בעולם והתחבורה האווירית הזולה לעיר, אפשרה לרבים מנציגי הצ'פטרים, בעיקר המרכזיים שביניהם, להגיע. הנציגות של ישראל הייתה גדולה אף היא, עם כ־15 ישראלים סה"כ (חלק במימון של הקרן והעמותה, וחלק במימון עצמי). המארגנים של הכנס שאפו ל־5,000 עד 10,000 משתתפים. לבסוף הגיעו כ־2,000 משתתפים—עדיין כנס הוויקימניה הגדול ביותר אי פעם. מדובר בהישג משמעותי, אם כי אחד שגם מעלה הרבה שאלות ותהיות. למשל, לא ברור אם לתנועה יש את היכולת לארגן כנס בסדר גודל כזה בכל מקום בעולם, ולראיה היו בעיות קשות בארגון וציוד רב היה חסר או לא איכותי, החל מאוכל ועד מתנות למשתתפים (חולצות וכו'). כמו כן השאלה היא האם התנועה מעוניינת בכנס כה גדול, שממנו לא כל משתתף יכול להוציא את מלוא התועלת בגלל עצם כמות הפעילויות שמתרחשות במקביל. עם זאת המיקום היה מתאים ביותר, ולמרות שקצת הזכיר את התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, היה מושלם לכנס בסדר גודל כזה. במרכז הבארביקן לא חזרו על הטעויות של הונג קונג (2013) והיה די מקום לכל המשתתפים והאירועים. לרשות המשתתפים (ובעיקר המלגאים) הועמד בית מלון ברמה שעולה על מה שניתן בשנים הקודמות, והוא היה גם קרוב יחסית למיקום הכנס. מבחינת מושבי הכנס, היו כרגיל המון דברים מעניינים ויש כאן מקום לשבח את צוות התוכן שעשה השנה עבודה מצוינת בסינון ההרצאות כדי שיהיה מעניין לבאי הכנס. החיסרון השנה היה כאמור שכל־כך הרבה מושבים רצו במקביל ולא יכולתי להגיע לכל המושבים שעניינו אותי. כמו כן כרגיל בשביל פגישות אישיות עם באי כנס אחרים היה צורך לפעמים לא להגיע כלל למושב כזה או אחר. ניהלתי מפגשים עם נציגי צ'פטרים אחרים, נציגת הקרן למיקרוגראנטים, ועוד. _______________________________________________________________
אם גם אתם ביקרתם בכנס ויקימניה או השתתפתם בפעילויות עמותה אחרות, ורוצים לשלוח אלינו סיכומים וחוויות לפרסום – אתם מוזמנים לשלוח מייל ל- [email protected] לתמונות נוספות – גשו לקטגוריית Wikimania 2014 בויקישיתוף
![By Rev Stan (http://www.flickr.com/photos/revstan/6227222013/) [CC-BY-2.0 (http://creativecommons.org/licenses/by/2.0)], via Wikimedia Commons](https://wikimedia.org.il/wp-content/uploads/2014/08/London_WM2014_Logo-1.jpg){kind=logo}
