אודות הכותבת: טלי גל אפל היא בעלת תואר ראשון במוסיקה ופילוסופיה, תואר שני בפילוסופיה של המדע והכשרה כמגשרת כולל פרקטיקום מטעם משרד המשפטים. היא עבדה בביה"ס לפיתוח וניהול הדרכה בצה"ל והייתה ראש מדור למיומנויות הדרכה והכשרת צוותי פיתוח הדרכה ביחידות השונות בצה"ל. טלי עבדה גם כמנחה בכירה במרכז גבים לגישור וכיום היא יועצת אישית ומנחה בשיטת 'מעבר למח הרגשי' שפותחה על ידה.
להלן 2 מאמרים שכתבה עבורנו טלי גל אפל. (לנוחיותכם, קובץ נפרד להורדה בתחתית העמוד)
שיטות הדרכה ועמידה מול קהל/ טלי גל אפל
במאמר זה נתייחס לזמן ההרצאה עצמה. נברר מהן השיטות המרכזיות הנהוגות בהרצאה ונבחן את השפעת המרצה על העניין והמעורבות של המשתתפים.
שיטות הדרכה מתייחסות לאופן שבו אנחנו בוחרים להעביר את הידע. השיטות נעות על הרצף של המעורבות של המשתתפים: מהתערבות מועטה ועד שיתוף מלא באמצעות שאלות ומשימות שניתנות למשתתפים. שיטת ההדרכה המרכזית הנהוגה אצלנו היא הרצאה. כלומר, שמרבית הפעולות נעשות על ידי המרצה ואי לכך גם כל הפוקוס נמצא עליו. על פניו נראה כביכול שבו שיטה קלה יותר מאשר הנחית דיון או הובלת משימות בסדנאות עבודה אך למעשה כיוון שכל תשומת הלב מופנית כלפי המדריך נדרשות מיומנות רבות מצדו של המרצה. 70% מכלל הקליטה של בני אדם היא דרך חוש הראייה. ובהרצאה זהו אלמנט חשוב ביותר. בעוד שבסדנאות שינם עוד חושים מעורבים ויש דגש מועט יותר על המדריך ויותר על פעולות המשתתף עצמו. הרי שבהרצאה המשתתף הוא הסביל והמרצה הוא הפעיל. הוא ורק הוא יקבע האם ההרצאה הייתה מעניינת או מוצלחת ומובנת במרכז תשומת הלב נמצאים: שפת הגוף והתנועתיות שלו, הטון ואיכות הקול שלו, אמצעי ההדרכה שהוא מביא (מצגות, קטעי וידאו וסאונד).
גם אם נושא ההרצאה הוא מעניין ביותר באופן אובייקטיבי. מרצה שידבר בקול מונוטוני, ללא קשר עין עם המשתתפים, ללא התייחסות לשאלות ועמידה סטטית במקום, המשתתפים יצאו בהרגשה שההרצאה הייתה לא טובה ולא נשיג את המטרות שהגדרנו לעצמנו ואפילו נוכל לגרום נזק למטרות הארגון.
קשה מאוד לדעת כיצד אנחנו מרצים לעיתים חשוב מאוד שנקליט את עצמינו בוידאו כדי שנוכל לצפות בעצמינו אחר כך ולראות האם אנחנו פועלים בהתאם לעקרונות עמידה מול קהל שכבר נפרט.
חשוב מאוד: בהרצאה המרצה הוא כלי ההדרכה העיקרי!
שבעה עקרונות בעמידה מול קהל:
1. כניסה והופעה: עמידה בזמנים והופעה מסודרת ונעימה- הרושם הראשוני קובע מאוד את מידת העניין והכבוד שנותנים המשתתפים למרצה ולהרצאה לכן עיקרון זה למרות שנראה מובן מאיליו הוא חשוב מאוד.
2. ארגון סביבה לימודית: גם אם המבנה אליו הוזמנתם הוא לא שלכם ובאחריות המזמינים הרי כשאתם נכנסים למרחב בדקו שהוא מסוד ונעים ללמידה. סביבת למידה מבולגנת יוצרת הפרעה של ממש בקליטה של הידע. כמו כן דאגו כי לפני מועד התחלת ההרצאה כל האמצעים הטכניים מוכנים לפעולה כדי לא לגזול זמן מההרצאה עצמה ושהמשתתפים לא יחכו.
3. קול: האמצעי העיקרי והחשוב ביותר העומד לרשות המדריך הוא הקול. שימוש מוצלח בקול עשוי לסחוף את המשתתפים, לרתק אותם לחומר ולגרום להבנה טובה פי כמה:
o עוצמה- יש להשתמש בעוצמה מאוזנת של הקול
o מונוטוניות- כדי להימנע ממונוטוניות עלינו לגוון את הטונים בדיבור ונדגיש מילה או משפטים חשובים יותר על ידי הרמת הקול. נשנה את קצב הדיבור ואף נעשה הפסקות מתודיות בשטף הדיבור לפני משפט או מילה שמעוניינים להדגישה או אחריה.
o מהירות- מהירות הדיבור הינה קריטית להעברה אפקטיבית של המסר. דיבור מהיר מדי או איטי יכול לעייף את המשתתפים והם יתייאשו ויפסיקו להקשיב.
4. ניסוח:
o ניסוח בהיר וחד משמעי- נשתמש במשפטים קצרים לא מורכבים מדי ומסורבלים.
o התאמת הניסוח לקהל היעד: יש הבדל בניסוח כשאנו עומדים מול אקדמאיים או תלמידים בתיכון או אנשי הייטק. לכל אוכלוסייה יש להתאים את הניסוח המתאים.
o הימנעות משימוש בראשי תיבות ובקיצורים שאינם מובנים למשתתפים ואם כן יש להסביר.
o שימוש בעברית תקנית.
5. תנועה במרחב: יש נטייה למי שמרצה ובמיוחד אם הוא משתמש במצגת לעמוד כ"בול עץ" לאורך כל ההרצאה. זה יוצר תחושה סטטית, עיני המשתתפים ינדדו למקומות אחרים ואיתן גם ההקשבה. זכרו כי מצגת ניתן לשלוח גם במייל ואז אין צורך במרצה. המרצה צריך להוות את מרכז הקשב של המשתתפים. גם תנועה תזזיתית ומוגזמת היא בעייתית
6. תנועות ידיים: הידיים מהוות כלי נפלא להמחשה ולמיקוד הקשב של המשתתפים. כמו כן בעזרת הידיים אנחנו מעבירים דרך שפת הגוף את החשיבות של בעניין המדובר או את ההומור שיש בנושא וכו'
7. קשר עין: קשר העין הוא היבט מרכזי בהנחיה. הוא ממקד את הקשב אליכם. כמו כן דרך קשר העין אנחנו יכולים לאסוף אינפורמציה על מצב המשתתפים. מה מידת העניין, מה מידת הקשב ולאור נתונים אלו אנחנו יכולים לקבל החלטות כיצד להמשיך הלאה.
השתתפות פעילה של המשתתפים:
היות ומדובר בהרצאה ההשתתפות יכולה לנוע מאי השתתפות כלל ועד עירוב של השומעים על ידי שאילת שאלות. על פי רוב בהרצאות השאלות מגיעות מכיוון המשתתפים עצמם. אך ניתן בהחלט לתכנן מראש שאלות שנשאל אנחנו. שאלות הם כלי מרכזי בהפעלת החשיבה של המשתתפים. להוציא אותם מהפאסיביות ולעורר אותם למעורבות ועניין. השאלות יכולות לנוע משאלות על ידע כללי ועד שאלות הבאות לבחון את האמונות הרעיונות והמחשבות של המשתתפים בנוגע לנושא כזה או אחר. רמת ועומק השאלות תלויות מאוד במטרות שלנו. אם אנחנו רוצים ליצור מעורבות של המשתתפים בעתיד בערכים בוויקיפדיה ואנחנו רוצים שהם יפנימו את החשיבות של הנושא הרי שכדאי מאוד לעודד אותם להביע את עצמם.
בכל מקרה של שאלה מצד המשתתפים יש לוודא שכולם שמעו את השאלה, כדי שכולם יבינו את התשובה. יש להתייחס בכבוד לכל שאלה ואם השאלה היא לא רלוונטית לנושא או חורגת מתחום מה שהחלטתם לדבר עליו, יש לענות עליה בקצרה והסביר מדוע אינכם יכולים לענות בהרחבה. גם לגבי שאלות שתחליטו לענות בהרחבה, עליכם להתחשב תמיד במסגרת הזמן שהקצבתם לעצמכם בנושא זה.
שימוש בדוגמאות:
בנושא כמו ויקיפדיה, דוגמאות הם כלי מרכזי להמחשת תכנים. אין כמו להראות ערכים בהתהוותם, לשתף בדילמות ובשיח בין עורכים לגבי החלטה על יצירת ערך ועל התכנים עצמם בתוך הערכים. בוודאי שזהו נושא שקרוב לליבנו במיוחד כיוון שאנחנו המרצים עורכים בפועל. כמו כן זהו נושא מלהיב בגלל "מלחמות העריכה" הקיימות. יחד עם זאת חשוב לחזור למטרות שלנו. עניין העריכה על כל פרטיו הוא חשוב ביותר לנו. אך האם הוא רלוונטי לגבי המשתתפים. האם הוא רלוונטי למטרות שהצבנו לעצמנו. ניתן לתת דוגמא אחת בנושא כדי לסבר את האוזן אך עיקר הדוגמאות שלנו צריכות להיות לגבי מה שהמשתתפים עצמם יוכלו לעשות לאחר ההרצאה. דוגמאות לתיקון טעיות בערכים, הוספה של פרטים נוספים וכן משוב על הערך. הצגה של דף עריכה בפורמט של תוכנת עריכה לא נגיש למשתתפים על פי רוב. לכן יש להציג בפורמטים ובדוגמאות הרלוונטיות לקהל היעד.
כמו כן שימוש בדוגמאות הקשורות אליכם באופן אישי. ערכים שאתם ערכתם בפועל או השתתפתם בעריכתם הם תמיד דוגמאות טובות. הרבה יותר מדוגמאות כלליות. מה שאנחנו מעורבים בו תמיד יותר מעניין.
קריטריונים לעיצוב מצגת:
א. ניסוח:
– להימנע ממשפטים ארוכים ומסורבלים
– להימנע משימוש בקיצורים ובראשי תיבות
– עברית תקנית
ב. מאפיינים גרפים של המלל:
– מספר שורות: מס' השורות המומלץ לכל מסך בכתיבת המצגת הינו שבע וזאת על מנת שהמצגת לא תהיה עמוסה מידי. לפי אותו הגיון, כל שורה לא תמנה יותר מ7 מילים. ועדיף לא להציג שורה אחת במצגת (אלא אם יש את עניין של המספרים של הערכים בויקיפדיה והשימוש הנרחב שזה דווקא יפה)
– היררכיה: חשוב להציג כותרת לכל נושא ולמספר את הנושאים: ברגע שנקפיד על סדר הגיוני נקל על תהליך הקליטה והלמידה (עיקרון ה 70% קליטה על ידי ראיה)
– צבע המצגת: סגנון אחיד לכל דפי המצגת, סגנון נעים ומעניין אך לא צבעוני מדי וגם לא אנמי מידי
ג. חשוב שהמצגת לא תשתלט על ההרצאה כלומר שלא כל מה שיש למרצה לומר יהיה על המצגת. אלא רק כותרות וראשי פרקים
ד. מבחינת אנימציה: הופעה של כל שורה בנפרד , דיבור עליה ואז הופעתה של השנייה כדי לא ליצור מצב שבו המשתתפים כבר קראו את כל ראשי הפרקים ויאבדו עניין במרצה.
ה. הוספה של טקסט צורה ממקורות אחרים: למשל דפי עריכה מהוויקיפדיה. חייבת להיות כותרת והבלטה בצבע את מה שרוצים להראות כדי לא ליצור עומס. ולאפשר למשתתפים לנפות מהעין את מה שלא רלוונטי. עדיף כמובן שיהיו עד 7 פרטים בשקופית אחת.
כדי למנוע עמידה סטטית לידי העכבר בשביל להעביר את השקופיות כדאי שיהיה כפתור על חוטי ביד כדי לאפשר חופש תנועה של המרצה.
ו. כדי למנוע עמידה סטטית לידי העכבר בשביל להעביר את השקופיות כדאי שיהיה כפתור על חוטי ביד כדי לאפשר חופש תנועה של המרצה.
בנייה ותכנון של יחידת הדרכה / טלי גל אפל
הרצאות על ויקיפדיה פופולריות מאוד ולא מעט ויקיפדים מוזמנים להרצות בנושא. על מנת שהרצאות אלו יהיו מרתקות לקהל השומעים ומהנות עבור המרצים ריכזנו סקירה של נושאים וכלים בתכנון והגשה של הרצאה.
יחידת הדרכה היא שם כולל לכל סוגי ההדרכות הקיימות גם מבחינת היקף זמן וגודל וגם מבחינת שיטות ההדרכה. כמרצים/מדריכים אנחנו מוצאים את עצמינו עומדים מול קהלים השונים מאוד זה מזה בגיליהם, עיסוקם והידע שלהם. כמו כן אנחנו עומדים פעמים רבות מול קהלים בגדלים שונים. מחדר ישיבות קטן ועד אולמות.
יחידות הדרכה לסוגיהן נעות על הרצף שבו מצד אחד הלומד במרכז מבחינת האקטיביות שלו בהנחיה ועד לצד השני בו עומד המרצה במרכז כמי שיהיה הפעיל המרכזי בהרצאה. כלומר אנחנו נעים בשטח שבין הרצאה לבין סדנה (Workshop – שבה מדובר בפעילות מלאה של המשתתפים כגון סדנאות כתיבה ועריכה וכו').
בהמשך נתייחס בעיקר אל יחידת ההדרכה- הרצאה.
בבואנו לבנות ולתכנן הרצאה עלינו להתחשב ב:
– קהל היעד: מספר האנשים, המכנה המשותף בניהם, ההקשר שבתוכו התבקשה ההרצאה.
– היקף הזמן שברשותנו: הזמן דורש מאתנו החלטה על היקף ועומק הנושאים שניכנס אליהם. במקרה שלנו הזמן העומד לרשותנו הוא של שעה וחצי.
– הנושא: המורכבות שלו, סוג המידע ( טכני, תהליכי, רגשי וכו')
– אופי המרצה: הנושאים שמעניינים אותו בתוך הנושא הגדול, שיטות ההדרכה המתאימות לו ועוד.
– סביבת ההרצאה: גודל המבנה בו נערכת ההרצאה, האמצעים ההדרכתיים הזמינים, תנאי אור ושמע.
על סמך פרמטרים אלו תיקבע המטרה של ההרצאה וכן השיטה בה נעביר. במאמר זה נעסוק במטרות ובמאמר הבא נעסוק בשיטות.
מטרות:
המטרה היא היעד אליו נרצה להגיע בסופה של ההרצאה. רבים מתבלבלים בין נושא ההרצאה לבין מטרת ההרצאה. חשוב לדעת שמטרת ההרצאה היא לא נושא ההרצאה. בנושא של ויקיפדיה יכולות להיות מטרות שונות. למשל מטרה ברמה של ידע כללי: ההיסטוריה של ויקיפדיה, המבנה שלה, השותפים לעריכה. או מטרות מעשיות כגון: כיצד מבצעים עריכה ולימוד טכני של פעולת העריכה. יתכנו גם מטרות ערכיות: שהמשתתפים יפנימו את החשיבות של ויקיפדיה בעולם הידע, שיעריכו ויאמינו במרכזיותה.
הגדרת המטרות היא חשובה ביותר כיוון שהיא תנחה אותנו במהלך ההרצאה. ידיעת המטרות מאפשרת לנו להבדיל בין עיקר לטפל, לנהל נכון את הזמן שלנו בהרצאה, תחושת ביטחון שהדברים מובנים וידועים ומאוד מקלה בזמן ההרצאה כשאנחנו לא זוכרים היכן אנחנו נמצאים בתכנים, המטרה מכוונת אותנו אל היעד. היא מעין מערכת ניווט עבורנו.
המכנה המשותף להגדרת המטרות הוא, שהמטרות מגדירות את התוצר הסופי של המשתתף. כלומר המטרות מגדירות מה יקרה למשתתף במהלך ההרצאה ועם מה הוא יצא. בהגדרת המטרות ניתן להשתמש במודל של רמות החשיבה של בלום. רמות חשיבה אלו מדרגות את המאמץ הקוגניטיבי הנדרש מהמשתתף בתהליך הלמידה על מנת לבצע פעולה מסוימת. למשל איזו רמת חשיבה נדרשת על מנת לדעת בעל פה פרטים היסטוריים או איזו רמת חשיבה נדרשת על מנת לקבל החלטה בעניין כלשהו.
רמות החשיבה של בלום:
א. ידע: היכולת לשלוף מהזיכרון מידע רלוונטי.
ב. הבנה: היכולת להסביר את מה שנאמר במילותיך שלך.
ג. יישום: היכולת להשתמש בידע או כללים שנרכשו בעבר, במצבים שונים מאלו שבהם נלמדו
ד. אנליזה: היכולת לבצע ניתוח של יחידת מידע ע"י פירוקה לחלקים המרכיבים אותה, בחינה והבהרה של היחס בין החלקים השונים ובירור של מבנה הידע, ארגונו והיסודות המרכיבים אותו.
ה. סינתזה: צירוף יחידות וחלקים והרכבתם באופן שיתוו מבנה, דגם או פתרון חדש שלא היה קיים קודם לכן. (החניך יפתח מערך שיעור..)
ו. הערכה: שיפוט כמותי או איכותי, של רעיונות, מעשים ותהליכים על פי תבחינים.
רמות החשיבה יכולות להיקבע על ידי המרצה על סמך קהל היעד המדובר או להיקבע מראש על ידי הארגון כמטרות ידועות מראש מבלי שום קשר לקהל היעד.
היות וכאן אנו עוסקים בהרצאה מרבית המטרות היו ברמה של ידע ולפעמים גם הבנה. חשוב לציין שכדי להגדיר מטרה ברמה של הבנה נדרשת השתתפות של המשתתפים אחרת לא נדע אם הם הבינו.(על כך המאמר השני)
מטרות מתחלקות לשני סוגים עיקריים (ישנם עוד אך הם אינם רלוונטיים להרצאה):
– מטרת על: היעד הסופי אליו נרצה להגיע.
– מטרות ביניים: אבני הדרך אל היעד.
הצעות למטרות על בהרצאה:
– המשתתפים יכירו את ויקיפדיה העברית ומיזמי האחות
– המשתתפים יהיו מעורבים מישוב ערכים בוויקיפדיה: יכרו את פונקציות דיווח על טעויות ומשוב על הערך.
– המשתתפים יכירו באפשרות שלהם לקחת חלק בעריכת ערכים בוויקיפדיה
כמרצים אנו בקיאים בנושא באופן מעמיק ביותר ובמיוחד במקרה של ויקיפדיה המרצים הינם העורכים בפועל. אי לכך לעיתים כעורכים נגלוש לתחומים שמעניינים אותנו ונתעכב עליהם לעומק כשאר ברור כי קהל היעד ברובו המוחלט לא יגיע בהכרח לרמת העריכה שבה אנחנו נמצאים. חשוב מאוד שנדע מראש מה אנחנו רוצים שיקרה בהרצאה, אם מה אנחנו רוצים שהמשתתפים יצאו. ניתן להחליט על כך באופן אישי או אירגוני.
מטרות הביניים משרטטות את השלבים בהגעה למטרת העל. למעשה מטרות הביניים מהוות את רציונל התוכן של ההרצאה. מה קודם למה, מה בנוי על מה. כך אנחנו יוצרים תהליך הבנה אצל המשתתפים מובנה ואפקטיבי. וכן סדר וארגון אצלנו כמרצים כך שגם אם סטינו מהמטרה כיוון שהקהל מבקש זאת או מכל סיבה אחרת אנחנו יודעים לאן לחזור.
דוגמה למטרות ביניים:
– המשתתפים יכירו את ההיסטוריה של ויקיפדיה.
– המשתתפים יתרשמו מהיקף הידע בוויקיפדיה.
– המשתתפים יבינו כיצד נוצר ערך.
– המשתתפים יכירו את תהליך התפתחות והשתנות ערך.
– המשתתפים יקבלו כלים למעורבות בערכים קיימים: תיקון טעויות ומשובים.
מתוך מטרות הביניים אנחנו בונים את תכני ההרצאה. כל מטרת ביניים קובעת את התכנים שנעביר. ניתן בתכנון לכתוב את כל התוכן ולהרצאה עצמה להביא רק את ראשי הפרקים כתובים בגדול כדי שנוכל להיעזר בהם במהלך ההרצאה.
תכנון וניהול זמן:
בשלב השני לכל מטרת ביניים אנחנו מגדירים את הזמן שנקדיש לה בהרצאה. נכון שלא תמיד אנחנו נעמוד בתכנון אך עם הזמן והניסיון אנחנו יכולים לדעת בדיוק די רב את הזמן הנדרש על מנת להבהיר נושא כזה או אחר. ניהול זמן הינו היבט חשוב ביותר בהרצאה. אם מצאנו את עצמינו מרחיבים בנושא מסוים פי שתיים ממה שהוגדר לו בזמן הבנייה והתכנון הרי שאנחנו יכולים להביא לכך שלא נגיע לנושאים חשובים לא פחות ובכך נפספס את השגת המטרה הראשית.
הגדרת הזמנים היא זו שקובעת את ההבחנה בין עיקר לטפל. לכל נושא יש את הזמן המתאים לו בהתאם לחשיבות שלו. נוכל לעשות הבחנה זו רק בתכנון מראש של ההרצאה. בתוך ההרצאה עצמה מאוד קשה לעשות זאת כי אנחנו נמשכים אחרי הקהל ואחרי סיפורים ואנקדוטות שמאוד קל להישאר בהן ולספר עוד ועוד.
בהרצאה של שעה וחצי סביר שיהיו בין שתי מטרות ביניים לארבע.
במאמר הבא נסקור את נושא הגשת ההרצאה עצמה. תוך התמקדות בעמידה מול קהל ותקשורת עם המשתתפים.
להורדת הקבצים:
