דרור לין, פעיל עמותה וחבר המשלחת הישראלית לכנס גלאם ויק בלונדון, משתף אותנו בחוויותיו ורשמיו מהכנס.
שלום לכולם,
ברצוני לסכם את השתתפותי כחלק מהמשלחת הישראלית (we are from the Israeli delegations – small country but brave) בכנס גלאם ויקי בלונדון. כבר שלחתי סיכומים מפורטים של הדיונים והסדנאות בהן נכחתי, אבל עשינו הרבה מעבר לזה. התיאור להלן הוא גם פולקלוריסטי אך גם מעלה רעיונות לפרוייקטים ושיתופי פעולה שעלו.
ראשית, הגעתי ביום חמישי בצהריים לפגישה שנערכה עם צוות המתמודדים על אירוח ויקימניה לשנת 2014 וביקרתי באתר הכנס המוצע על ידם. ביקור זה, שכלל שיחה ארוכה עימם, נמשך כארבע שעות.
לאחר מכן מיהרתי לאירוע הפתיחה של הכנס. כנס הגלאם נערך בספרייה הבריטית, ותוכנן והופק על ידי צוות של ויקימדיה בריטניה (ובמסגרתו עובדת חביבה בתשלום שהוקדשה להפקת הכנס), אולם היו להם מספר כשלים באירגונו (כך לדוגמא לא אירגנו לינה למשתתפים בצורה יעילה, ואנו היינו צריכים למצוא בעצמנו מלונות במחירי סביר בלונדון – משימה בעלת מימדים הרקוליאניים). כאשר הגעתי לספרייה הבריטית לאירוע הפתיחה, התברר לי שלא רק שאירוע הפתיחה לא היה בספרייה, אלא גם שהספרייה עומדת להיסגר (השעה היתה 18:00), שצוות הספרייה בכלל לא שמע על הכנס (ולבטח לא שמע על האירוע), ושהם כיבו את ה-wifi שהם נותנים כשירות לציבור, וכך גם לא היה לי איך לברר היכן האירוע. בסוף מצאתי בית קפה עם אינטרנט וגיליתי היכן אירוע הפתיחה – סיור באוסף ולקם (מוזיאון חדש שהוקם באיזור). לאחר הסיור הלכנו לאכול במסעדה הודית סמוכה, עם ביאט (נציג ויקימדיה שוודיה) וחרפן (זה "עורב" באיסלנדית – נציג ויקימדיה איסלנד). עיקר השיחה נסבה כמובן סביב פרוייקטים בנושא גלאם, ובעיקר פרוייקטים של שיתוף בני הגיל השלישי בכתיבה בוויקיפדיה. המסקנה של ארצות סקנדינביה המבצעים פרוייקטים אלה בהצלחה – אינה שצריך סתם לחפש "בתי אבות" אלא למצוא קבוצות עניין קיימות ולפנות אליהם וללמדם. קבוצת עניין תימתית כזו בישראל יכולה להיות "ותיקי האצל" או "חברי ההגנה", כאשר צריכה להיות מודעות לכך שמדובר בקהל יעד בעייתי, שאינו יודע בכלל להדליק מחשב, ולכן אולי כדי לפנות למעין "גיל ביניים" – פנסיונרים שזה עתה יצאו לפנסייה והם בקבוצות כאלה.
למחרת, החל הכנס, בו נכחו כ-100 משתתפים מכל רחבי העולם. הגענו למרכז הכנסים של הספרייה הבריטית (מבנה מרשים שלעצמו), בו הגישו קפה (אך לא ארוחת בוקר), והחלו ההרצאות (שאת תקציריהן כבר שלחתי). במסגרת חוסר האירגון הבריטי אציין כי בחלק מההפסקות לא הגישו אפילו קפה, ארוחת הצהריים כללה סנדוויצ'ים (טעימים אמנם, אך לא היתה אופציה של סלט או משהו יותר חם) ופירות, ואף שהכנס נערך בספרייה הבריטית לא חשבו לערוך ביקור או סיור בספרייה עצמה, וכך שהיתי מולה במשך שלושה ימים מבלי שניתן לי להיכנס מבעד לדלתה (לא, אין לי כרטיס קורא של הספריה הבריטית, ואני לא רוצה לעשות אחד רק כדי להציץ פנימה).
בערב הראשון של הכנס אירגנו הבריטים סיור באיזור. למותר לציין שירד גשם שותף, לא היתה לי מטרייה, ושכל האתרים שביקרנו בהם כבר היו סגורים בשל השעה המאוחרת. גם המדריך לא ידע לענות על אף שאלה שנשאל (מה זה הבניין היפה הזה? לא יודע, אולי כתוב עליו בוויקיפדיה).
במהלך הכנס נכחתי ב-12 הרצאות ומושבים (הברזתי מאחד – ובמהלכו עבדתי על פרוייקט "ויקיפדיה אוהבת אתרי מורשת"), במהלך יום ה-Unconferenceשלאחר הכנס אף העברתי מושב בנושא תחרויות ויקיפדיות וסיורים ויקיפדיים ככלי לגיבוש קהילת כותבים, וגיוס כותבים חדשים – מושב אשר היה כה מעניין, עד שהמשתתפים סירבו לצאת להפסקת הצהריים, והמשיכו לתוך הזמן שהוקצה למושב הבא.
במהלך הכנס אכלנו שתי ארוחות ערב במסעדות הודיות, אחת במסעדה אתיופית (אליה הגיעו 25 ממשתתפי הכנס – בעלת המסעדה ראתה את הקבוצה ואמרה "אתם הרבה. אני הבוס. אני אחליט מה אתם אוכלים" – והגישה מה שרצתה, שהיה אגב ממש טעים), מסעדה אינדונזית, ופעם אחת גם אכלנו פיצה.
כל ארוחה כזו היתה עם משתתפים נוספים בכנס, והדיון תמיד היה בנושא ויקיפדי בית, שיתופי פעולה עם מוזיאונים, קשיים בשחרור תכנים, זכויות יוצרים וכו.
למחרת היום האחרון של הכנס, היה לי מעט זמן לפני הטיסה, אז הלכתי עם כמה משתתפים מהצוות ההולנדי (אחת המשלחות הגדולות – בסך הכל היו בכנס 7 הולנדים) למוזיאון טייט מודרן, ומה עושים ויקיפדים במוזיאון? מנהלים דיון על "חופש פנורמה" – או האפשרות לצלם יצירות אמנות במוזיאון והעלאתם לוויקישיתוף.
בין מושבי הכנס, בזמן שכל המשתתפים הבריטים הלכו לפאב הסמוך (הם הלכו לפאב בבוקר לפני הכנס, בהפסקות, ואחרי סיום הכנס בזמן שאנו חיפשנו מקום לאכול בו ארוחת ערב. אציין כי הם דאגו לסגור חצי פאב עבור "משתתפי ויקיפדיה"), ניהלנו שיחות עם נציגים של מדינות ומוסדות רבים, כך למשל דיברנו עם נציגה פינית הדוברת שפה לאפית צפונית וחוששת לשפתה (סיפרתי לה על הפרוייקט שאנו עושים כיום עם כפר כנא), ודיברתי עם נציגים מאוסטריה, שוודיה, דנמרק וגרמניה על מה שאנו מתכננים לעשות השנה במסגרת תחרות "ויקיפדיה אוהבת אתרי מורשת", וכן אני ושני נפגשנו עם נציגה של קרן קאטאר, המשקיעה מיליוני דולרים בסריקת מפות עתיקות ומסמכים עתיקים הקשורים למזרח התיכון ושאלה אם יש עניין בחומרים אלה לציבור במזרח התיכון (התשובה היתה כמובן "כן", וכנראה שיתוף פעולה עם קאטאר לא באמת יהיה לנו, כך שזה לא משנה).
רעיון אחר המבוצע בהצלחה בהולנד הוא פרוייקט של הקלטת קולות (ולא רק של אישים – זה ברור שחשוב להקליט את נשוא הערכים שנדע איך הם נשמעים ואיך הם אומרים את שמם- אלא גם של אתרים. איך נשמע פארק מסויים? פעמון של כנסיה? שוק? קולות זה דבר שמשתנה ויש חשיבות היסטורית ותרבותית לשימור הצלילים של האתרים) ראו כאן כמה רעיונות:
http://outreach.wikimedia.org/
אציין גם כי עידו, שנכח אף הוא בכנס, נפגש עם נציגי ספריות לאומיות מכל העולם ודן עימהם בשיתופי פעולה עם ויקיפדיה, ושני ניהלה פגישה של מתאמי הגלאם הארציים של הארצות המשתתפות, וכן ניהלה סדנא במטרה לשפר את אתר הגלאם הבינלאומי, המפרסם על פעילות זו – ולמי שלא מכיר:
http://outreach.wikimedia.org/
לסיכום, למדנו הרבה, לימדנו הרבה יותר, הרשמנו את שאר הנציגים (באירוע הסיום ציין מארגן הכנס את ויקימדיה ישראל כעמותה "שעושה פי כמה וכמה מבריטניה, ובעשירית התקציב" – והיה העמותה היחידה שהזכיר).
דרור לין
