זהו, אחרי שנה וחצי של עבודה קשה, זה התחיל, קרה ונגמר. ויקימניה 2011 בחיפה הפכה מפרוייקט, לעובדה, להיסטוריה.
הוועידה נפתחה ביום שלישי במעין unconference של מתכנתים. למי שלא יודע, כמו בכל ארגון, מי שבסוף קובע איך תיראה ויקיפדיה הם המתכנתים. נהוג שבמשך יומיים לפני ויקימניה המתכנתים יושבים בכנס משלהם, מחליפים רעיונות ומתקנים באגים. ביום השני, הידוע כיום רביעי התקיים במקביל מפגש צ'פטרים. הצ'פטרים הם עמותות ויקימדיה מקומיות (בדומה לעמותת ויקימדיה ישראל) שעוסקים בפרוייקטים חופשיים. מדובר על מתנדבים, לרוב מקרב קהילת הכותבים בכל מדינה שהחליטו להוציא חלק מהפעילות שלהם החוצה מוויקיפדיה והם פעילים בשלל מיזמים להפצת ידע. מפגש הצ'פטרים הוא המקום שבו הם מחליפים דעות ורעיונות. בסבירות גבוהה, משם יקום המיזם הבא בעידן הפוסט-ויקיפדי.
הוועידה עצמה נפתחה ביום חמישי בטקס פתיחה גדול ורב רושם. את הטקס הנחה פרופסור שיזף רפאלי, ראש מרכז שגיא לחקר האינטרנט באוניברסיטת חיפה וידיד רב שנים של עמותת ויקימדיה ישראל. בחן האופייני לו הזמין שיזף את הנואמים. הראשון מביניהם הייתי אני, כנציג עמותת ויקימדיה ישראל בירכתי את המשתתפים, סיפרתי להם על חיפה, על עמותת ויקימדיה ישראל ועל מה שצפוי להם בוועידה. אחרי עלה חבר–הכנסת מאיר שטרית שדיבר על התיקון לחוק זכויות היוצרים שהוא מקדם ועל הורדת תעריפי האינטרנט בישראל.
הדובר הראשי בטקס הפתיחה היה פרופ' יוחאי בנקלר מאוניברסיטת הארוורד ומי שתואר בפרסומי הכנס כאחד מאבות רעיון התוכן החופשי (יחד עם לורנס לסיג). אין לי מושג מה הוא אמר, הייתי צריך לצאת ולטפל בכל מיני ענייני לוגיסטיקה (העיסוק שלי בלוגיסטיקה במקום להיכנס להרצאות היה מוטיב חוזר בכנס). הפידבקים שקיבלתי לעומת זאת דיברו על הרצאה מאוד מעניינת ומעוררת השראה ויותר מפעם אחת עלתה ההשוואה להרצאות בכנסי טד.
משם התפצלנו למושבים, מסלול שלם הוקדש לכנס ויקי-אקדמי השלישי. כנס ויקי-אקדמי הוא כנס שעורכת עמותת ויקימדיה ישראל בכל שנה בשלוש השנים האחרונות. הוא מיועד להפגיש רעיונות אקדמיים של שימוש בטכנולוגיית ויקי עם קהל המטרה שלהם שהוא אנשי חינוך, אנשי אקדמיה, משפטנים וחובבי טכנולוגיה אחרים. במקביל למושב הזה התקיימה ההרצאה המסורתית של מנכ"לית קרן ויקימדיה, סו גרדנר ואחריה מושב שהוקדש לשאלות ותשובות על-ידי חברי חבר הנאמנים של קרן ויקימדיה.
ואז היו שלושה ימים של הרצאות (ומבחינתי, שלושה ימים של טיפול בלוגיסטיקה. הייתי כותב על זה פוסט נפרד אבל זה כנראה לא יעניין את קוראי הבלוג שהג'חנון ביום שבת הוגש בזמן ושבהרצאות הטכניות הייתה תעבורת אינטרנט גבוהה ממה שצפינו).
ביום שבת, נפגשנו למושב מליאה. נהוג שההרצאה האחרונה בכנס היא של מייסד ויקיפדיה ג'ימי ויילס תחת הכותרת: State of the Wiki (אני לא אעליב אתכם ואגיד שיש כאן משחק מילים, אתם כבר יודעים את זה). ההרצאה היתה מעניינת ואני אתחיל דווקא בלהגיד מה לא היה בה. ויילס לא השווה בין ויקיפדיה לפייסבוק, הוא לא העביר ביקורת על ויקיפדיה העברית ולא הביע עמדה בשום עניין שקשור לתוכן.
ויילס כן דן ברעיון לא כל-כך חדש שהמנגנונים שלנו (בכל השפות) מסובכים מדי. בתחום יצירת הבירוקרטיה התקדמנו מאוד. לצד ההתקדמות הפנומנלית הזאת המיזם לא התקדם ברמה הטכנולוגית הנדרשת כדי להכיל את כל הבירוקרטיה הזאת. אחת הדוגמאות שנתן ויילס היתה מנגנון התגובות בפייסבוק, כשמישהו נכנס לתמונה על קיר של מישהו אחר בפייסבוק הוא יכול לדעת מיד ובקלות אם מותר לו להגיב עליה. איך? פשוט מאוד, אם הוא יכול – סימן שמותר לו. בוויקיפדיה זה לא ככה, כל אחד שנכנס לדף הצבעה יכול להצביע. או-אז מתחיל תהליך ידני של בדיקת זכות ההצבעה, השארת או הסרת ההצבעה ועדכון המצביע בדף שיחתו. אחד הרעיונות של ג'ימי היה לא לאפשר לאנשים לעשות דברים שאסור להם. בעיני, הגאוניות היא בפשטות הניסוח. כדי להמחיש את הטענות ג'ימי השתמש בדוגמאות מוויקיפדיה העברית שכמובן דרכו לכמה אנשים על היבלות וגרמו לאחרים להיתלות במייסד ויקיפדיה כמי שאומר את "מה שאמרנו תמיד".לא אלה ולא אלה הבינו לדעתי את מה שהיה לו להגיד.
עוד כמה דברים מעניינים שקרו בהרצאה:
- ויילס תיאר את מגמות העורכים בוויקיפדיות השונות והראה את הגידול או הקיטון במספר הכותבים בכל ויקיפדיה. אני מקווה לשים את ידי על הנתונים שלו כדי לפרסם פוסט נפרד אבל השורה התחתונה הייתה שהנתונים האלה פוסלים את הטענה לגבי קיטון בכמות העורכים (מנגד, גם המצב הסטטי שהוא הציג בוויקיפדיות הגדולות אינו מקור לשמחה)
- חגגנו לו יום-הולדת. התכנון שלנו (הצוות המארגן) היה לתת לו עוגת יום-הולדת בסוף ההרצאה שלו. פתאום, ללא תיאום איתנו קמה מישהו בקהל והודיעה לאולם שלג'ימי יש יום-הולדת, הקהל קם באקסטזה ואנחנו היינו צריכים להגיב מהר. היה מאוד מצחיק לראות את איציק מועד לבמה עם עוגת יום ההולדת שהיתה מתוכננת ל-10 דקות אחר-כך.
- דרור, שהנחה את הטקס הזמין לבמה את סו ואני ואיציק הגשנו לה ולג'ימי תמונה ממוסגרת של פריטי הבולאות הראשונים שהונפקו לכבוד ויקיפדיה (פרוייקט של לירון דורפמן, גם לכך אני מקווה להקדיש פוסט בעתיד).
- דרור סיים בנימה אישית וסיפר למשתתפים על ילדותו בעיר חיפה וכיצד היה משחק בחצר האודיטוריום בתור ילד. אפילו לב-אבן כמוני התרגש קצת.
- לאחר הטקס העברנו את כולם מהר-מהר (ויקי-ויקי) לגן כדי להצטלם את תמונה הכנס המסורתית. בכך הסתיים החלק התוכני של הכנס והחיים שלנו החלו לחזור למסלולם.
כמה הערות אנקדוטליות:
- מחיאות כפיים – כשעליתי לנאום (לשאת דברים יהיה ביטוי מתאים יותר) שמתי לב ששני דברים שאמרתי גרמו למחיאות כפיים מצד הקהל. הראשון היה באופן לא מפתיע כשהזכרתי את התיקון לחוק זכויות היוצרים שאנחנו מקדמים. השני היה כן מפתיע כשהזכרתי את העובדה שחיפה היא עיר של דו-קיום בין יהודים לערבים. אני לא יודע אם זה רק אני או שזה משהו מובנה בתרבות הישראלית אבל תמיד חשבתי על מחיאות כפיים בתור אקט של נימוס. אורחי הכנס חשבו עליהן כדרך להעביר מסר מהקהל למי שעומד על הדוכן. זה קונספט מעניין. עוד יותר מעניין שהם באו כדי לשמוע על פרוייקטים של תוכן חופשי אבל החליטו לתת כבוד דווקא לעניין הדו-קיום בחיפה (ולא נניח לעובדה שוויקימדיה ישראל ארגנה כבר שני כנסי ויקי-אקדמי).
- שילוב של תוכן עם ארועים חברתיים – במשך כל תקופת התכנון ליגלגתי על סדר העדיפויות של דרור וקראתי לכנס "טיול קלאב-מד" (נדמה לי שאת המונח הזה טבע הראל קין). באופן מעניין, הקטע החברתי הוא חלק גדול מהכנס הזה. אנשים היו באים גם אם היינו מתמקדים רק בתוכן, אבל מה שעשה להם את הוואו היה האירועים החברתיים.
- מתנדבים – הופתעתי. בהתחלה הופתעתי ממיעוט המתנדבים שהסכימו לעזור בארגון. אחר-כך הופתעתי מכמות המתנדבים שהיו מוכנים לבוא לסייע בזמן הכנס. אני בטוח שמתחבאת כאן מסקנה לגבי סוג הפעילות שאנשים מוכנים לעשות אבל אני עדיין לא מצליח לשים עליה את האצבע.
- מחאת האוהלים – שבוע לפני הכנס התבשרנו שכל מתחם האודיטוריום מנוקד באוהלי מחאה. ההצעות להתמודדות נעו בין הזמנת כוחות יס"מ, דרך הידברות עם המוחים ועד להתעלמות הדדית. באופן אישי אני חושב שהמחאה הוסיפה צבע לכנס. חלק מהזרים שהגיעו לכנס דמיינו את ישראל במין ירוק מונוכרומטי והמחאה הראתה להם שלא כל הישראלים חיילים, חלקם גם אזרחים. בכל זאת, נושא אחד שחרה לי: ביום חמישי ערכנו את קוקטייל הפתיחה של הכנס. באיזשהו שלב יצאתי אל דיירי האוהלים כדי להזמין אותם פנימה ולא מצאתי את מי להזמין. תושבי האוהלים פשוט לא היו שם. באסה.
- תקשורת: איציק, הדובר שלנו עשה עבודה מדהימה בתחום התקשורת וקיבלנו חשיפה לא נורמלית. אני ודרור רצנו מריאיון לריאיון. תמיד זילזלתי בנוכחות של התקשורת, חשבתי שהיא מסיטה את תשומת לב מקבלי ההחלטות מהדברים החשובים (קבלת ההחלטות) לדברים הפחות חשובים (איך הם ייראו בתקשורת) אבל עכשיו אני מבין שהתוכן החופשי רק ירוויח מהחשיפה התקשורתית הזאת. גם כאן חרה לי משהו, בריאיון שנתתי לרדיו ביום שבת שאלו אותי מה דעתי לגבי מחאת האוהלים. זה מוזר, אם הם מראיינים אותי על תקן "מומחה לתוכן חופשי", מה אכפת להם מה אני חושב על מחאת האוהלים. לי לא אכפת מה חושבת בר רפאלי על ויקיפדיה.
- ערבים: כל הזמן שאלו אותנו לגבי ערבים בכנס. לי באופן אישי ידוע על שני ערבים ישראלים שהיו בכנס ואזרח איראני אחד. מצד אחד ברור שזה מעט מדי, מצד שני – זאת התחלה. אני חושב שעמותת ויקימדיה ישראל צריכה להשקיע מאמץ מיוחד במגזר הערבי כדי להגדיל את ההשתתפות שלו בוויקיפדיה.
- יחסים בין אישיים: במהלך השנה וחצי האלו היו לנו עליות ומורדות ביחסים האישיים בצוות. העברתי הרבה ביקורת, פעמים בוטה, על אנשים שנתנו את הנשמה במסגרת יכולותיהם בשביל שהכנס יצליח. אני מתנצל בפני מי מהמתנדבים שפגעתי בו או העלבתי אותו. ובכל זאת, עצה עבור מי שמתכנן פרוייקט דומה: כשאתם מתחילים לתכנן, תתחילו מלמטה, ההחלטה הראשונה שאתם צריכים לקבל היא איך אתם מקבלים החלטות. זאת שיחה (לפעמים לא נעימה) שצריך לנהל פעם אחת והיא תחסוך לכם הרבה מריבות בהמשך.
תומר אשור, יו"ר הוועד בעמותת ויקימדיה ישראל וחבר בצוות ההפקה של ויקימניה 2011
עדכון (20/8/2011 21:50): הראל מכחיש שטבע את המונח "טיול קלאב-מד" – אני מתעקש.
